אפר

2

מאמר 2- אנחנו לא "משחררים" את ילדינו.

אין המאמר מבקש לתת תשובה מוחלטת אלא לעורר את החקירה האישית של כולנו כהורים והן כילדים להורינו. חקירה באמיתות מוחלטות שאנו מחזיקים בהם על איך ולמה. אמיתות שלא מאפשרות מספיק גמישות, כדי לתת חופש הן לנו כהורים והן לילדינו הבוגרים להיפתח לרמה גבוהה יותר בקשר כדי לחיות בתקשורת וקרבה שהיינו יחדיו חפצים בהם בחזוננו.

lev

 

מאמר מספר 2 על הנושא:

אנחנו לא "משחררים" את ילדינו. 

במאמר זה הורים מספרים על מה היו רוצים ביחסים עם ילדיהם ועל חסרים שבאים לידי ביטוי ביחסים אלו, להודות בכך מבלי לשפוט את עצמנו כשלב הכרחי להשתחרר.

סיימנו את המאמר מס 1 בשאלה למה אנחנו לא משחררים את ילדנו?
למי שלא קרא לחצו על הקישור- מאמר מס 1 .

תשקלו להודות שאנו לא "משחררים" את ילדינו וכולאים את עצמנו בקשר הזה.
להלן ציטוטים של הורים לגבי מה היו רוצים ביחסים עם הילדים שלהם, המדגימים את התלות והאחיזות בילדיהם:

"הילדים מנתקים את חבל הטבור", "שיאהבו להגיע הביתה".

 "למה הניתוק הכואב? למה הריחוק ? אולי פעם נחזור להיות משפחה, חסר לי
מאוד 'הביחד' אני רוצה לקבל אותם בחזרה, הם אבדו לי אי שם בדרך…"

← "שמדי פעם יבואו אתנו לטיולים ".

← "שישתף אותי, שירגיש שהוא יכול להגיד כל דבר", " שיספר לי מצד אחד
ויקבל את העצות שלי מצד שני".

← "להגיד לילדי מה מכעיס אותי בהתנהגותם. אבל יש חשש שהם יתרחקו ממני"

← "כשהצורך לדבר ולשתף בתחושותיהם ומכאוביהם  יבוא מהילדים ולא רק
מתוך נבירה שלי. שהם ישתפו אותי".

← "לדעת מה באמת הם מרגישים עלי כאבא, איך נראים הדברים מהצד שלהם".

"אני בא מהתעניינות ודאגה. התגובות של ילדי על הרבה משאלותיי הם
התחמקות ממני או שהם תוקפים אותי על עצם העלאת השאלה".

← "לעמוד בקושי, לא להיענות תמיד לצרכים שלהם ולומר להם בצורה הכי טבעית
'כעת זה לא מתאים לי' ולא להתייסר על זה ", "לשים גבולות ולהיות פחות
זמינה לילדים! זה מתיש אותי "

← "חשוב לי להיות מעורבת ולדעת דברים מהותיים בחייהם,הייתי רוצה קשר
טלפוני יום יומי".

← "הילד לא מחבק אותי. שיסכים לחיבוק ושיתן חיבוק. שיאהב אותי.
שאני אדע לתת לו אהבה ללא תנאי".

  • ← "שהילד יישען גם עלי. שיתייעץ ויבקש ממני עזרה. כעת שהילדים מעל גיל 18
    שיבחרו תמיד לפנות אלי כאופציה ראשונה, שנהיה להם כתובת לקושי,
    להתלבטות ….שנהיה רלוונטיים"
  • ← "אני רוצה להמשיך לתת להם מניסיוני".

 

 

אתם מוזמנים להוסיף את שלכם ע"י תשובה לשאלה:
"מה הייתם רוצים מילדכם או בקשר עם ילדכם?"

 כל החסרים הללו כובלים את ילדכם ובעיקר כובלים אתכם! 

ביחד עם זאת אל תהיו שיפוטיים על עצמכם ולא על הורים שציטטתי אותם- זה לא טוב או רע.
לא חייבים לקטלג זאת כבסדר או לא בסדר. לא חייבים ולא צריכים לרוץ לתקן משהו.
לא צריך מיד לעשות. ביחד עם זאת הימנעות לא מקדמת אתכם.

להיות הורה או ילד להורה, זה מורכבות אנושית .

אפשר ומתבקש רק להסתכל על זה מהצד. זה המצב ובואו נודה בו,
הוא חלק מהמציאות האנושית.

  כל שנאמר יאפשר לכם:
לראות מה חסר ביחסים עם הילדים שלכם,
ישדרג את היחסים,
ויאפשר תקשרת וקירבה.

 אז היום בואו לא נפתור דבר.
נביא רק מודעות-הכרה בדבר, ונודה שאנחנו לא "משחררים" את ילדינו.

ונענה לשאלה:
מה הכי היינו רוצים מילדינו או מהיחסים איתם? במה היינו רוצים שילדינו ישתנו או יהיו?
מהתשובות תוכלו להבחין-
שאנחנו לא מקבלים אותם ממש כפי שהם,
ולא מקבלים את היחסים איתם ממש כפי שהם?
ומכאן לא מקבלים את עצמנו כפי שאנו!

נודה ונאמר תודה!

אתם מוזמנים לענות, לשאול, להסכים, לא להסכים ולהגיב כאן למטה מתחת לכתבה.

אם אהבתם ועדיין לא קיבלתם את המתנה שלי לחצו על הקישור או התמונה
קבלו במתנה את "המדריך להורים"

7 הטעויות + 12 התגובות שמונעות קירבה ו-10 הדברות לקירבה בין  הורים וילדים"

1_158063904

אתם מוזמנים להעביר להורים אחרים שאיכפת לכם מהם
את הכתבה והאפשרות להצטרף בלחיצה על הלינק המצ"ב
אריה אני מבקש לקבל את המתנה ולהצטרף
לרשימה הפרטית שלך לקבלת טיפים וחומרים בנושא.

IconFacebookyoutubeIcon

באהבה , אריה 🙂

קטגוריה: הידע

תגובות (2)

Trackback URL | Comments RSS Feed

  1. סמדר א הגיב:

    איך להתמודד עם האמת שלי לעומת ,ולאמר זאת מבלי שהשני יחוש מבוקר על ידי ויאטם להקשבה.

    • אריה קלטמן הגיב:

      סמדר שלום, שאלה טובה שמטרידה הרבה הורים. השאלה מתחלקת ל-2 חלקים: החלק הראשון את שואלת איך להתמודד עם האמת שלי מול שלהם? לא ברור עד הסוף למה הכוונה ובחלק השני איך לומר את האמת הזאת בלי שהני יחוש מבוקר מה שיגרום לו להאטם ולא להקשיב? המכנה המשותף הוא יצירת מרחב בבית שאנשים מכילים דעות אחרות שלא זהות לשלהם. מכילים פירושו שיחסים, קבלה ואהבה יכולים להיות גם במקום שהו יש דעות שונות.מקום שבו יש כבוד לאחר על איך שהוא ומי שהוא ללא קשר לדיעותיו. שלאה שוללים אף אחד בגלל דעותיו . זהו מרחב שאין בו ביקורת ושיפוטיות ואנשים מרגישים בנוח. לפי מה שאת מספרת זה לא המרחב. הילדים שלך מרגישים שמבקרים אותם ולכן ,כפי שאמרת, באופן טבעי הם לא מקשיבים. השלב הראשון זה להתחיל ליצור תשתית חדשה ליחסים. לנתק את הקשר בין נושאי המחלוקת לנושא הכי חשוב היחסים. ליצר שיחה על היחסים בניכם. מדובר לעשות סדר בהיסטוריה של היחסים, באיך אתם מקשיבים אחד לשני, מה הכעסים שסוחבים שנים, הטענות והתלונות, לנקות את משקעי העבר. בשיחה כזאת הם ידברו ואת רק תקשיבי . תכנסי לנעליים שלהם. והם ישתפו על איך הם רואים את היחסים איתך. מכאן יםפתח לך פתח לשינוי עצמי. אל תתעסקי איתם. בשלב שני, התקשורת צריכה להתבסס, ובעיקר כאשר יש חילוקי דעות או עימות, על מספר שלבים בסיסיים אותם תמצאי בחומרים שלי : על מה הצדדים מרגישים, מה חלקם שכולל התנצלות, שאילת שאלות להבנת האחר, לשתף במה הצרכים שלך, לעשות בקשות ללא ציווי ולפרגן. במקביל לכל זה ללמוד את עצמך , מה חסר לך להיות שלווה. מה העימות הפנימי בתוכך שמעמת אותך עם אחרים ועם מצבים בחיים. למה אין שלוות נפש. חיבוק ,אריה

השאירו תגובה

You must be רשום להשאיר תגובה.