יונ

דו-שיח בין אימא לביני על איך לחדש יחסים עם ילדים שלא מרגישים צורך לשתף.

זו הייתה שאלה פשוטה בדף הפייסבוק שלי. חיש מהר ההאותיות הביעו כאב גדול מאוד וחוסר אונים. היא הייתה טעונה ומתוסכלת, פגועה מחוסר הכבוד של הילדים שלה אליה. ילדותה לא הייתה כזאת והפער לא היה מובן. היכן שגתה? היא הייתה אמיצה ואפילו שמחה לשתף אחרים בשיחתנו: "אין לי בעיה שילמדו מהטעויות שאני עושה. אין לי בעיה עם זה, בשמחה כי אני מאמינה בשינוי שצריך לבוא ממני".

worried

אימא: אריה שלום לך. אריה: שלום וברכה.

אימא: רציתי לשאול, איך מחדשים יחסי הורים-ילדים בגיל ההתבגרות כשלפעמים הם לא מרגישים צורך לספר ולשתף, אני מהאימהות שלא מקבלות את זה… הילד שיגע אותי...

אריה: תפרטי.
אימא: פעם היו לי שיחות עם הילדים, כיום הם לא ממש רוצים לשתף במה שעובר עליהם. הם מעדיפים לפעמים להיעזר אחד בשני מבלי להגיד לי כלום. אני כאילו מרגישה שהם לא סומכים עלי יותר שאני יכולה לעזור להם. זה נכון שהם בוגרים אבל הם עדיין לא מבינים את המשמעות של הדברים.
אריה: האם את מכירה על עצמך, כלומר בחייך שלך, שיש מישהו, אדם, שלא נעים לך לדבר אתו?
אימא: כן יש אנשים שלא נעים לי לדבר איתם, בהחלט שכן.
אריה: האם את מכריחה את עצמך לדבר עם האנשים שלא נעים לך לדבר איתם או לחילופין מנסה להתחמק מהם.
אימא: אני מנסה להסתדר איתם בכל דרך גם אם לפעמים זה לא ניראה לי.
אריה: למה את מכריחה את עצמך לדבר עם מי שלא נעים לך לדבר אתו?
אימא: כי אין ברירה. לפעמים בעבודה אתה לא יכול לעשות ברוגז. ממש לא יכול, אז אני אומרת שלום יפה וזזה.
אריה: אם הייתה לך בררה מה היית עושה?
אימא: הייתי מתעלמת.
אריה: אז זה מה שהילדים שלך עושים. יש להם בררה והם נמנעים מלדבר איתך כי משהו לא נעים להם בדרך שאת איתם.
אימא: כן את זה אני יודעת. את זה אני כבר יודעת, את זה הפנמתי והבנתי.
אריה: מה את עושה עם זה שאת יודעת שלילדים שלך לא נעים מהדרך שאת איתם?
אימא: אני מנסה לתקן?
אריה: איך?
אימא: אני מנסה ליזום שיחות. אני מנסה לעשות איתם דברים אבל כבר אי אפשר כי הם כבר גדולים.
אריה: האם את יודעת מה לא נעים בך שגורם לילדים שלך להימנע ממך ולא להצליח ליזום את השיחות.
אימא: זה שאני מנסה להתערב להם בחיים.
אריה: זה כללי מדי. האם את יודעת יותר פרטים?
אימא: הם אומרים שאני ביקורתית לגבי דברים. הם לא אוהבים שאני מדברת יותר מדי.
אריה: את מסכימה שאת ביקורתית?
אימא: כן אכן.
אריה: מה את עושה עם זה שאת ביקורתית?
אימא: אני מנסה לתקן בי.
אריה: איך?
אימא: מנסה לשנות את דפוסי ההתנהגות שלי.
אריה: איך?
אימא: הכוונה שאני מנסה לשנות את הדרך איך שאני מדברת איתם.
אריה: איך?
אימא: שאלה קשה ומורכבת שאני עדיין בתוך תוכי לא מצאתי תשובה עליה. אני גדלתי בבית עם גבולות וחוקים ברורים ואצלי בבית כבר אין חוקים וגבולות ככה זה מרגיש לי.
אריה: אז לאיזה שינוי את מצפה בשאלה ראשונה ששאלת אותי" אריה, איך מחדשים יחסים שהילדים לא מרגישים צורך לשתף ולספר". את יודעת עכשיו ואולי גם לפני השיחה הזאת, שאת ביקורתית. עכשיו את צריכה למצוא את התשובה איך לשנות את הדבר הלא נעים הזה בך, כי אנשים בכלל והילדים שלך בפרט לא סובלים שמבקרים אותם.
אימא: אני מצפה לשינוי כזה שיהיה שיתוף פעולה ביני ובין הילדים בבית.
אריה: אני מבקש לומר לך שאין לך מה לצפות שהשינוי יבוא מהילדים שלך. להפסיק להיות ביקורתית זה עבודה בינך לבין עצמך. זה לא קשור לילדים שלך. מה את רוצה מהם?
אימא: רוצה יותר שיתוף פעולה איתם בכל הקשור למה שנוגע בהם ולא רוצה שכל הזמן שנאשים אחד את השני בכל מיני דברים שטותיים.
אריה: אחרי שאת תשתני ותשמשי כמודל לשינוי תצפי לשינוי ושיתוף פעולה מהם בעיקר שהשינוי קשור לדרך שאת איתם- ביקורתיות. מי שמבקר אותי לא בא לי להיות אתו בקשר, רוב בני האדם במצב כזה כולל הילדים שלך אפילו יעשו לך דווקא…את מכירה את זה, כולם בד"כ ככה.
אימא: אתה צודק.
האימא ממשיכה: אני אתן לך דוגמא הכי פשוטה. אני הולכת איתם ברחוב פוגשות מישהו ואסור לי לדבר אתו, כי הם אומרים שאני עושה בושות לבן שלי או לבת או שבאה חברה/חבר אז אסור לי לדבר. הכי קשה לי עם הבת שלי שהיא מנסה הרבה פעמים להשתלט על הבית וכאשר מגיעים חברים של הבן שלי היא לא מוכנה לכבד אותם כאילו הבית שלה ולי אין מילה פה בבית.
אריה: את מערבבת בין הרצון שלך שהם ישתנו עכשיו(זה לא יקרה) לבין השינוי שאת צריכה לעשות עם עצמך כדי שיקרה שינוי ביחסים עם ילדייך. שינוי לא יקרה מיד. את צריכה להתחיל לעשות עבודה פנימה מסודרת ולהתחיל עם הביקורתיות. לאט, לאט את תסתכלי על הילדים שלך אחרת, על המצב אחרת. תגיבי אחרת, ואז תביני מה את צריכה עבור עצמך ותעיזי להגיד זאת בנחישות וברכות. תשתני, תשימי גבולות, תדברי אחרת, תהי יותר שלווה, תוקירי את הילדים שלך, תפסיקי לבקר ולהתלונן עליהם, לא תהי טעונה. ואז הילדים ישנו את היחס אלייך מרצונם החופשי או בגלל הגבולות החדשים שתעמדי עליהם. הילדים ירגישו שמשהו השתנה. הם יתחילו להגיב אחרת. זה יחזק אתכם. את כל זה תעשי באופן יותר שקט ורגוע ולא כפי שאת נשמעת כרגע. את מאוד טעונה ומתלוננת עליהם בלי סוף.
אימא: הבנתי. אני נשמעת עכשיו מאוד טעונה אתה צודק.
אריה: לא רק עכשיו. הילדים שלך כל כך מטריפים אותך שאת טעונה הרבה פעמים ואולי כל הזמן וייתכן שזה מטריף אותם.
אימא: כן בהחלט.
אריה: את צריכה לקבל החלטה משמעותית . לעשות עבודה מסודרת בעניין, במסגרת מסודרת. אין מה לעשות לגבי העבר. לא לימדו אותנו להיות הורים ואת לא אשמה. גם אותי לא לימדו ועשיתי טעויות קשות. ככה החיים התגלגלו, חוסר ידע והתפשרויות עם עומס החיים.
אימא: הבנתי. תודה רבה לך. אני הרוסה כי לילדים שאני מטפלת בהם במקום שאני עובדת אני מסוגלת לתת מענה ודווקא עם שלי אני נכשלת בענק.
אריה: את יכולה לעשות אותו דבר עם הילדים שלך. את לא 2 אנשים, אחת בבית ואחרת בעבודה. את אחת. אם יש לך את זה בחוץ, אז יש לך את זה. רק בדרך התבלבלת עם הילדים שלך. הכול בסדר, את יכולה לנצח בגדול, כי את אדם טוב שעושה טוב. אחרים עשו את השינוי וגם את יכולה לעשות. אני מאמין בך. זה לחיים או למוות, את צריכה להחליט שדי עם הסבל הזה.

אימא: תודה רבה לך אריה

איך להתקדם?
—————————-

אז… אני מציע לכם לעשות את הצעד הראשון בדרך :

קורס אינטרנטי של שעה וחצי
מחולק ל-5 חלקים של 15-20 דקות.
אפשר ללמוד בבית ובזמנכם החופשי,
בקצב שלכם , לחזור אליו שוב ושוב
כולל חוברת עבודה צמודה.
על מה הקורס ל "יצירת קירבה ותקשורת עם ילדכם"

תוכן העיניינים :

חלק א' – הבעיות והטעויות שמרחיקות אותנו מילדינו.
חלק ב' – המפתח לקירבה- אינטלגנציה רגשית: יכולת הבעת רגשות

איך להרגיש רגשות במקום לחשוב מה מרגישים.
איך להביע מילולית רגשות כנים: נעימים ולא נעימים.

חלק ג‘ – איך להתבטא בזמן מתח או עימות.
חלק ד‘ – מהו דמות ההורה האידיאלי שתקרב אתכם למטרה.
חלק ה' – 'הדרך' הבהירה ליצירת יחסי קירבה.