קורס "בין פסח לשבועות" – מפגש 1 – "להסכים לא לדעת"
הקדמה
בין פסח לשבועות מדברים על ספירת העומר של 7 שבועות.
מדובר על תקופה מיוחדת לפי המסורת היהודית של תהליך
להתפתחות, לצמיחה ובעיקר לשינוי. לפי הקבלה מדובר על
פתיחה של 7 מרכזי ידע התחתונים מתוך 10, השיכים
לספריה ענקית ואינסופית המאפשרת לנו את מימוש
הפוטנציאל העצום שבקרבנו שחלק קטן ממנו מנוצל.
בין אם אתה דתי, מסורתי , חילוני או אתאיסט, זה תהליך התפתחות פסיכולוגי – רוחני שיכול
לשרת אותך בהתאם לאמונתך האישית. המסורת היהודית משמשת לנו כפלטפורמה לקורס:
"לשינוי ביחסים ובתקשורת בתוך המשפחה, ועם הילדים ובכלל".
ב-7 שבועות הקרובים מי שירצה יוכל , כמובן בחינם , לקבל ערך שיאפשר לו לעשות שינוי לפחות קטן.
אז מתחילים….
שבוע ראשון: שיעור 1- "תנאי לשינוי – להיכנס לתחום שלא יודעים שלא יודעים"
בשבוע הראשון אנחנו מתחילים ממרכז הידע הנמוך ביותר, הארצי,
שנקרא בקבלה 'מלכות' או בשפת "32 האינטליגנציות" 'גילוי' האומר:
הגילוי יגיע ב-3 שלבים –
- בתחילה אתה מגלה מה שאתה יודע שאתה יודע.
- אחר כך אתה מגלה מה שאתה יודע – שאתה לא יודע.
- ולבסוף אתה מגלה מה שאתה לא יודע – שאתה לא יודע.
שלב 1
לפניכם מעגל הידע המלא שכולל בתוכו את כל הידע האפשרי בעולם.
נניח אנחנו לוקחים פלח מהידע שהוא כנראה מאוד קטן: " מה שאתה יודע שאתה יודע"
לדוגמא בתחום של ההורות:
אני יודע להחליף חיתולים, אני יודע לשחק עם הילד שהוא קטן,
אני יודע שהוא חייב להכין שיעורים, אני יודע שהוא צריך לשתף
אותי ואני יודע שהוא לא משתף אותי ואני צריך לדעת מה קורה
בחיים שלו, אני יודע להכין לו אוכל ולתת לו את כרטיס האשראי שלי,
אני יודע שזה לא תמיד מתאים לי, אני יודע שאני אוהב אותו.
אני יודע שהייתי רוצה לפעמים שהוא יהיה אחרת ממה שהוא.
ועכשיו ניקח פלח שני ממעגל הידע , עדיין קטן מאוד: "מה אתה יודע שאתה לא יודע"
לדוגמא בתחום של ההורות:
בילד הראשון שהוא תינוק אני יודע שאני לא יודע המון דברים,
כמו איך בדיוק להניק, למה הוא בוכה, שהוא גדל אני יודע שאני
לא יודע מה בדיוק קורה אתו מחוץ לבית, אני לא יודע מה לעשות
עם זה, איך לתקשר אתו, לגרום לו לקחת אחריות ולהכין שיעורים
בלי שאני התערב, איך להישאר רגועה שהוא יוצא בלילה או לטיול
מביה"ס, שהוא יוצא מהבית והוא כבר גדול אני יודעת שאני לא
יודעת איך לגרום לו שיתקשר, שיהיה פתוח איתי, שישתף אותי,
להפסיק ללכת על ביצים סביבו או להחזיק מעמד ולא להתפרץ ועוד.
אבל אני יודעת שאם אני ארצה לדעת לפחות חלק מהדברים
הללו אני יכולה ללכת לקחת לדוגמא יועצת הנקה , לבקש עצות
מבעלי ניסיון כמו אימאות אחרות, לנסות קורס בהורות או ספרות מתאימה.
ואז חלק מהידע שאתה יודע שאתה לא יודע תלמד ותדע אותו,
והוא יעבור להיות בפלח הידע הראשון שאתה יודע שאתה יודע.
התקדמת.
בתחומים אחרים זה כמו ללמוד את המקצוע שלנו, פקידה, אשת מכירות, עו"ד, מורה.
לא יודעים, יודעים שלא יודעים, לומדים ואז יושעים ומקבלים אפילו תעודת הסמכה לידע.
אז מהו הפלח השלישי ?….תנחש בלי להסתכל.
תשובה:
כל שאר המעגל הוא מה שאתה לא יודע שאתה לא יודע. זה מוזר.
אם אני לא יודע בכלל על משהו שאני לא יודע אזי זה לא קיים עבורי.
כמו פרפר בשם X שנמצא באמזונס באמריקה שאתה לא יודע על קיומו כלל.
אבל גם חלק מהדוגמאות שהזכרתי מקודם ואחרות נמצאות בתחום
הידע שאתה לא יודע שאתה לא יודע אפילו איך לגשת לפתור אותו:
כמו איך לגרום שהילד יהיה פתוח איתי, שישתף אותי, ליצור מצדו
שיתוף פעולה, שיתחשבו בי, להפסיק לרצות וללכת על ביצים, לא לשפוט.
גם כאלה שאומרים שהיחסים סבירים – "בסדר", אז למה שלא יהיו
מצוינים, יוצאים מן הכלל. מסתפקים במה שיש, או לא חושבים שזה
אפשרי כי זה משהו שאתה לא יודע שאתה לא יודע.
כלומר הידע שאתם זקוקים לו נמצא במרחב "שאתה לא יודע שאתה לא יודע" ואתם לא שם!
אין לכם נגישות למרחב הידע הזה .
כבר שנים שאתם מתמודדים, ניסתם
כל מיני דברים ולא ממש חל שינוי.
איך עוברים למרחב הידע "שאתה לא יודע שאתה לא יודע" ? מה התנאים הנדרשים כדי שזה יקרה?
להלן תשובות של תלמידים:
- רצון
- התמדה
- מחויבות
- מה התשובה שלכם…..?
נכון, אבל יש עוד משהו שהוא תנאי הכרחי!
מהו ?
שימו לב שהמשותף בין 2 פלחי הידע 1 ו- 2 זה שאתה יודע!
לעומת פלח 3 שהוא שאתה לא יודע!
כלומר אתה צריך לעבור מ-"אני יודע" ל-"אני לא יודע"!
אהווו- מפחיד ללכת למקום חסר וודאות שאני לא יודע!
אז מה נדרש?
אומץ.
כדי לעשות שינוי במערכת היחסים
עם אנשים במשפחה שלכם ובפרט
עם הילדים תצטרכו להיכנס לתחום
של "לא לדעת" . לכך דרוש אומץ.
יותר מכך, מה ש-"אני יודע" מהעבר מונע,
מרתיע, מפחיד, לא הגיוני מלהיכנס לתחום
"שאני לא יודע שאני לא יודע" – שם נמצא הפתרון.
אז הטעות מס' 1 שלנו כהורים היא "הבורות" = חוסר ידע.
הטעות: אנחנו מתנהגים בהורות בניסוי וטעייה, ללא בקרה וללא שיטה.
למה זה קורה? איש לא לימד אותנו להיות הורים. אין תרבות ומסורת
שקובעות שאנחנו צריכים ללמוד "הורות" או ללמוד מי אנחנו. לא לימדו
אותנו איך מערכת האמונות הבלתי מודעות שלנו משפיעה על התנהגותנו
כלפי ילדינו, איך מתקשרים, איך פותרים קונפליקטים ועוד.
הפתרון: "למד את עצמך", כדברי הרב קוק.
חפש ידע, מסגרת לימודית מסודרת ומורה שילווה אותך.
בספרו "האלטרנטיבה השלישית" אומר סטיבן קובי על מודעות:
"הפסיכולוגים אומרים לנו שהתנאי הראשון לריפוי ולצמיחה הוא
'כנות אמיתית'. ככל שנהיה פחות מזויפים… פירוש הדבר
שאני מודע למניעיי, לפחדים שלי ולדעות הקדומות שלי.
בחנתי את ההנחות שלי, ואני מוכן להיות אוטנטי אתך".
שיעורי בית:
תרגול במצבים של "אני לא יודע" עם ילדכם ואחרים כהכנה לשינוי:
מצוות "לא לדעת"
- להסכים להיראות לא יודע מול הילדים.
- למי שלא סומך על ילדיו- לסמוך.
- לבעלי שליטה- להסכים לשחרר שליטה, להסכים לאבד שליטה.
- קבלה- לקבל/לחבק/להסכים/להודות על מה שקורה בעיקר על "הרע".
- לוותר על אובססיה לאינפורמציה.
- לא להיות צודק למרות שאתה בטוח שאתה צודק.
- לא לומר את המילה האחרונה.
- יותר להקשיב פחות לדבר.
- למי שמדבר- לתרגל שתיקה.
- למי ששותק- לתרגל דיבור.
- למי שמגיב- לתרגל לא להגיב.
- למי שמשכנע- לא לשכנע.
- למי שמרצה- לעמוד על שלך לתרגל.
- למי שתמיד אומר כן- להגיד לא.
- להבין ולא לפרש – לשאול שאלות ועוד שאלות .
- לא לדעת – לומר לילד "אני לא יודע אז מה אתה אומר".
- לעשות משהו אחר כל יום.
- להתחדש.
- בדרך לעבודה – ללכת/לנסוע בדרך אחרת.
- לומר הפוך ממה שרציתי, על כן – להגיד לא ועל לא – להגיד כן.
- לעשות הפוך ממה שהתכוונת.
- להפתיע.
- ציפיות מאחרים – לומר "אני מקבל שאתה נוהג אחרת מהציפיות שלי".
- בעימות – לומר "את/ה שונה ואני יכול/ה להבין שאתה נוהג/ת אחרת".
- להתמסר, להיכנע(מה זה?) = לוותר על "עצמי"
אתם מוזמנים לשלוח תגובות ושאלות כאן למטה או באופן דיסקרטי ישירות אלי.
באהבה,
אריה
קטגוריה: כללי
היי אריה,
אהבתי. פותח את הראש (והלב) לכיוונים חדשים ומרתקים.
מחכה לשיעור הבא 🙂
תודה,
מיכל
תודה לך