המקום הבטוח כהורים
" המקום הבטוח כהורה":
מהו "המקום הבטוח" שכל אחד מאתנו רוצה להיות בו כהורה ואיך ניתן להגיע אליו?
משורר צעיר אופיר משרקי(מוכשר באופן חריג) על המקום הבטוח שלו:
"זה המקום שאתה 'בבית' ואתה לא גדול יותר בצורה מגלומנית ולא קטן בהלקאה עצמית. אתה בדיוק שייך לכל סיטואציה ויש לך הרגשות האמיתים שלך שאתה אדם. אתה בגודל הנכון שלך ולא חסר לך כלום."
כל התורה על רגל אחת!
מקום בטוח שווה:
- להיות 'בבית'…………..(בבית הפנימי שלך ללא תלות בילדייך ובמצב )
- להיות לא מנופח ולא קטן….(בגודל טבעי)
- להיות שייך לכל מצב……….(כאן עכשיו).
- להרגיש אמיתי………………(להרגיש כל רגש כמו שהוא)
- להיות אדם…………………..(אנושי)
- לא חסר לי כלום…………….(הכל ממש בסדר)
כתבה לי תלמידה, אימא ל- 4 ילדים מבוגרים שיש לה נכדים:
"שלום אריה!
המטרה שלמענה פניתי אליך הייתה חד משמעית וממוקדת,
הרצון לחדש את הקשרים עם הבת והנכדות.
הייתי אובססיבית לגבי הקשר והייתי מוכנה לעשות הכל.
ובתהליך שעברתי הבנתי שישנם דברים שאין לי שליטה.
התובנות שלמדתי הביאו אותי להגשמה אישית ,
כמו תחושת חופש אישי שלא תלויה בקשר הזה.
וכן לראות בכל דבר את "חצי הכוס המלאה"
ולהיות מרוצה ממה שיש ואף ממה שאין.
הפסקתי להיות מוטרדת מאי הקשר שלי עם
הבת למרות שזה העציב אותי אבל בהחלט
לא שיתק אותי. פשוט שחררתי את האחיזה
בצורך העז שבתי תהיה בקשר איתי כפי שאני רוצה.
כמו כן, הפסקתי להיות מרוכזת בכך והשגתי לעצמי שקט.
ובזכות זה גיליתי שיש לי חיים מעבר לכך "
עד כאן חלקו הראשון של המכתב שמוכיח שיש
תקווה ואפשר להגיע למקום יותר בטוח.
שאימא או אבא מגיעים אלי הם בכאב, בצער, בתסכול
וגם בכעס על שהנער הנערה או הילד הבוגר שלהם,
יכול להיות בעצמו נשוי עם ילדים. היחסים מנתק ועד
קשר רופף. אין- פתיחות, קושי בדו-שיח, …. עד
התנהגות מרגיזה , לא מכבדת, אין גבולות, רק לוקחים
ולא נותנים, דורשים…או קשר ענייני, תכלס אבל מונעים
מאתנו להתקרב אליהם, לדבר על מה קורה אצלם בחיים
ועד ילדים מופנמים שפשוט לא מדברים וסגורים…
וזה משגע אותנו! ועוד כהנה וכהנה.
בד"כ לאימהות קשה לעומת ההורים האבות: "עזבי אותו",
"את לוחצת כל הזמן", או לחלופין "הילד אשם" "הוא צריך
להשתנות" חלקם מענישים את הילדים,מתעמתים או
מתעלמים "ברוגז" או מתנתקים או פשוט מרימים ידיים
אבל לא ממש מודים בכישלון היחסים. בגדול הם פחות
מראים רגשות ומתרחקים מלגעת בעניין…. בורחים לעבודה.
אז זהו המקום הבטוח שאליו נכוון להגיע "לעלות למקום הקדוש הזה":
- להיות 'בבית'
בבית הפנימי שלך שאין לך תלות באף אחד. לא בילדים שלך, בבן זוג או במצב בטחוני, כלכלי.אתה מגלה כוחות פנימיים ולא מחפש אותם באחרים. ילדים ואחרים הם זמניים ואין לך שליטה עליהם. הילד שלך ילך לדרכו, בן הזוג יכול ללכת לדרכו, ההורים שלך ייעלמו בסוף בדרך הטבע, מקום העבודה יכול להיעלם, רק אני-עצמי הוא המקום שיישאר. אני בטוח בעצמי. - להיות לא מנופח ולא קטן
להיות מי שאני. לא לנפח תדמית אגו כדי להסתיר את פחדי וt, הערך העצמי הנמוך שלי, ולא לרצות ולהקטין ולוותר על עצמי מול הילדים ואחרים כדי לקבל שקט והערכה מהסביבה. אין סיכוי שזה יעבוד. - להיות שייך לכל מצב
להיות במשפט הקצת לעוס "כאן עכשיו". לא להיות עם הפחד מרופא שיניים מחר,או לפחד מילדיי שיתרחקו ממני ולא לעשות להם חשבונות מאתמול. להריח את מזג האוויר עכשיו, ולהרגיש את טעם האוכל בפה ואת המים במקלחת הניגרים עלייך גם אם אני ממהר כאילו אני עתיד. - להרגיש אמיתי
להרגיש כל רגש. די להדחיק רגשות מול הילדים ובכלל. חינכו אותנו שרגש=חלש=להעמיד פנים. כאשר העצב והכאב כלואים בפנים זה חייב להשתחרר ע"י מחלה. לשחרר זה להרגיש ולבטא. הפוך על הפוך כך זה משתחרר. רגש מקרב בין אנשים ויוצר קירבה ודעות ומחשבות בד"כ מפרידים. - להיות אדם
אבי בבר המצווה שלי אמר תהיה "מאנטש" ביידיש זה בן אדם. להיות אנושי=רגיש עם לב. תחליף את להיות צודק מול ילדייך בחמלה, ברחמים, בסליחה. לעבוד על האינטליגנציה הרגשית שלכם. ללמוד להרגיש את רגשותיכם ואז את רגשות אחרים ולהגיב בכנות בהתאם. - לא חסר לי כלום.
זה לא אומר שאין לי קשיים. זה לא אומר שכל הבעיות שלי פתורות. אמר מורה זן:
" אם לא קר ולא חם לך ואם אתה לא רעב ולא צמא, אם אתה לא צריך לשירותים אז עכשיו ברגע הזה הכל ממש בסדר. אם אתה רעב, תאכל. אם את צמא תשתה. אם אתה צריך לשירותים אל תתאפק ואז שוב הכל בסדר". אחרת אתה מת שוב ושוב עם כל קושי והחיים עוברים.
איך עושים זאת?
חלקו השני של המכתב מאימא יהודית
יש לציין שלאורך כל התהליך עמדת לרשותי והיית
נגיש ורגיש לכל שאלה או בעיה שהתעוררה. קיבלתי
תמיד התייחסות מיידית וזה נתן לי תחושה של
אכפתיות והליווי הזה היה משמעותי לאמון בננו.
נתת תחושה שאתה איתי לאורך כל הדרך ושאתה
מבין ורואה אותי וצועד איתי צעד אחר צעד בשביל
חדש ובטוח יותר.
על אף שהייתי סקפטית והתקשיתי להאמין שמצבים
יכולים להשתנות בכמה פגישות, אתה עודדת ולא
נתת לספקות לחלחל. גילית רגישות אנושית רבה.
המיוחד שבך, שאתה בא מהקיבוץ החילוני ואני
שייכת לסקטור הציוני-דתי ואתה בא ואומר שתמיד
צריך לסמוך על הבריאה ושיש כוחות ביקום
שמקדמים את המאוויים והעבודה שאנחנו עושים
בתוכנו והאמונה היא יסוד בסיסי.
עלי לציין שאכן יש לכך הוכחות . תודה לאל,
הקשר ביני לבת ולנכדות התחדש והוא במגמה
חיובית. צריך להאמין ודברים חיוביים מתרחשים.
אני ממש מתרגשת לכתוב את תוצאות התהליך
שהיה קצר עם שינוי גדול.
אני מאמינה שאם אני הצלחתי אז כל אחד יצליח.
תודה על ההכוונה ועל העידוד ליציאה לדרך חשיבה אחרת.
בהערכה רבה מאוד
יהודית
צאו לפעולה, עכשיו – זה יכול להיות אחרת:
לחצו כאן על הקישור לקבלת פרטים והרשמה
לקורס אינטרנטי
"כיצד לחדש את היחסים עם ילדכם"
אצלכם בבית על המחשב
או
להתקשר אלי להתייעצות או לליווי אישי :
052-5012913
באהבה,
אריה
קטגוריה: בלוג
אריה ברשת